נניח שחשבתם על רעיון חדשני, טכנולוגיה פורצת דרך. השקעתם לילות רבים בפיתוח הרעיון, ולבסוף עשיתם את הצעד האמיץ והקמתם סטארט-אפ. אתם מאמינים שלפיתוח שלכם יש פוטנציאל אדיר להביא ערך מוסף לחברה הישראלית או אפילו לחברה האנושית כולה. לאור האמונה הזו ייתכן ואף ניסיתם או אפילו הצלחתם לרשום פטנט על הטכנולוגיה שלכם, ובאמצעותה אתם מצליחים לייצר הכנסה נאה מהסטארט-אפ אשר רק הולכת וגדלה. ובכן, איך תרגישו אם אחרי כל העשייה המרובה, המקוריות והיוזמה שגיליתם, והסיכונים שלקחתם בדרך, נספר לכם שהזכויות הקנייניות בטכנולוגיה, ביצירה שהיא פרי מעשה ידיכם, מוגבלות והזמן והבלעדיות שתוכלו להנות מהן קצוב?

קניין רוחני, בלועזית Intellectual Property, מתייחס ליצירותיו של אדם ביניהן המצאות, יצירות ספרותיות ואמנותיות, סמלים, שמות ודימויים המשמשים במסחר. ההגדרה מהו קניין רוחני והזכויות הנלוות מעוגנות בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007.  החוק מפרט זכויות משפטיות, המאפשרות ליוצרים בלעדיות ביצירותיהם, ובכך יכולת לזכות בהכרה או בהטבה כספית בגינן. זכויות אלו משתנות בהתאם לסוג הקניין הרוחני, וכוללות זכויות פטנטים (Patent), זכויות יוצרים (Copyright), עיצובים (Industrial design), סימני מסחר (Trademark) וסודות מסחריים (Trade secret). תמצית מהותן של כל אחד מסוגי הזכויות: פטנט – הגנה משפטית המוענקת ליוצרים לתקופה מסוימת, המאפשרת להם למנוע מאחרים להשתמש, לייצר או למכור את ההמצאה שלהם. הפטנט דורש רישום בהליך מוסדר. זכויות יוצרים – זכות משפטית השומרת על יצירות מקוריות של המחבר, לרבות ספרות, מוסיקה ותוכנה. זכות זו מוענקת באופן אוטומטי ככל שהיצירה עומדת בתנאים הקבועים בחוק. עיצובים – עיצוב או מראה חיצוני של פריט, לרבות צורתו, אופן יצירתו, הדוגמה או הקישוט שלו.  סימן מסחר – סמל, מילה או ביטוי מובהקים המשמשים לזיהוי מוצרים או שירותים של חברה מסוימת. סימני מסחר דורשים רישום אצל "רשם" סימני המסחר. סוד מסחרי – מידע עסקי סודי המעניק יתרון תחרותי לחברה, כגון מתכון או רשימת לקוחות. הזכויות הללו מעוגנות ומוגנות בחקיקה (ראו חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007; חוק הפטנטים, התשכ"ז-1967; פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972; חוק העוולות המסחריות, התשנ"ט–1999 ועוד) וקובעות שליוצרים יש בלעדיות על הקניין הרוחני שלהם, לצד האפשרות למכור או להעניק רישיון לשימוש ביצירותיהם. למעשה, הן מונעות מאחרים להשתמש ביצירותיהם ללא רשות (העתקות, שימושים מסחריים וכד'), שכן שימוש כזה ייחשב להפרה של הזכויות ויאפשר ליוצר לתבוע את המשתמש.

באופן זה, ההגנה המשפטית מבטאת רציונל כלכלי מרכזי העומד מאחורי הקניין הרוחני, את הרצון לתמרץ חדשנות ויצירתיות בחברה. ללא הגנה משפטית, יוצרים עלולים להסס להשקיע זמן ומשאבים ביצירת רעיונות חדשים ובהוצאתם אל הפועל, מתוך ידיעה שהם עלולים שלא לקבל תמורה אודותם. הבלעדיות הניתנת בהענקת זכויות אלה מאפשרת ליוצרים, פוטנציאלית, ביטחון להחזיר את השקעתם ולהפיק רווחים, דבר המשמש כתמריץ חיובי ליצירה ולפיתוח.

עם זאת, זכויות הקניין הרוחני אינן אבסולוטיות וניתנות לתקופת זמן מוגבלת. כלומר, בתום תקופת זמן מסוימת, המשתנה בהתאם לסוג הזכות ולשיטת המשפט, פגה בלעדיות היוצר ביצירתו וכפועל יוצא, ניתן לעשות בה שימוש חופשי. לדוגמה, בישראל זכויות פטנט ניתנות בדרך כלל לתקופה של 20 שנים עם אפשרות הארכה של עד 5 שנים, בעוד שהגנת זכויות יוצרים נמשכת עד 70 שנים לאחר מות היוצר. לעומתן, זכויות בסימן מסחר בישראל נמשכות ללא הגבלת זמן כל עוד הסימן נמצא בשימוש ואינו 'ננטש', אך צריך לחדש אותן מעת לעת.

מגבלת זמן זו מטרתה לעודד חדשנות ויצירתיות, לא ״לחנוק״ אותן או למנוע אפשרות לשיפורן. בנוסף, מגבלת הזמן מביאה לאיזון בין עלות לתועלת, כמו גם בין אינטרסים מנוגדים שונים. הענקת זכויות הקניין הרוחני ללא מגבלת זמן תעניק ליוצרים מונופול תמידי, מה שעלול להוביל למחירים גבוהים יותר ולהפחתת התחרות. המחוקק (הכנסת) יכול לרסן זאת באמצעות חקיקה, לדוגמה, לקבוע שפטנטים בתחום התרופות יקבלו הגנה לזמן קצר יותר מהזמן הרגיל הקבוע בחוק. מהלך כזה יאפשר לחברות מתחרות לייצר ולהפיץ תרופות גנריות המבוססות על תרכובות קיימות, אשר יגרמו לתחרות בשוק. מרגע השגת התחרות, המחירים לצרכן יפחתו ותוענק גישה לסוגי קהלים רחבים יותר אל התרופה. כך, החוק מסוגל ליצור איזון ראוי בין עידוד חדשנות מצד אחד ומניעת עיוותי שוק מצד שני, מה שבסופו של דבר מיטיב עם הצרכנים והכלכלה כולה.

כמו כן, אם יוענקו זכויות נצחיות ליוצר, הדבר עלול ליצור בלעדיות על רעיונות חדשניים יותר ולמנוע מאחרים לבססם, להשתמש בהם או לשפרם. ניתן לראות ביטוי לכך כמעט בכל תחומי חיינו כשדוגמה טובה לכך מקורה בתעשיית הרכב. בשנת 1886 קרל בנז, מהנדס רכב גרמני, רשם פטנט ראשון מסוגו על רכב המונע באמצעות בנזין. כתוצאה מכך בשנים הראשונות הוענקה לו בלעדיות על המצאתו מה שאפשר לו להפיק רווחים אודותיה. בעשורים שבאו לאחר פקיעת הגנת הפטנט, ממציאים רבים השתמשו ברעיון והתבססו על הטכנולוגיה של יצירתו של בנז – כלי תחבורה המיוצב באמצעות שלושה גלגלים, בעל מנוע אחורי עם בוכנה בודדה אשר עובדת בארבע פעימות – כהשראה וכבסיס להמצאותיהם. הדבר הוביל לשיפור ולייעול משמעותי של הטכנולוגיה אותה המציא ולהנגשתה לחלקים רחבים יותר של האוכלוסייה. כתוצאה מכך אנו עדים לצמיחה ענפה ולהתקדמות בתעשיית הרכבים אשר נמשכות עד לימינו. דוגמה זו מבהירה כיצד מגבלת הזמן על הבלעדיות בקניין רוחני מאפשרת שכלול וקידמה, שכן בלעדיה הגישה לטכנולוגיה של בנז הייתה נמנעת ותעשייה זו הייתה נבלמת משמעותית.

לאור מגבלות הזמן הספציפיות החלות על זכויות הקניין הרוחני השונות, יש חשיבות אסטרטגית לאופי הקניין הרוחני עבור חברות ומיזמים. כפי שנאמר לעיל, כאשר זכויות הקניין הרוחני פוקעות, היצירות הופכות לנחלת הכלל וזמינות לשימוש כל אדם או חברה. כך, מתחרים יכולים להשתמש בהן ולפתח מוצרים זהים או משופרים מרגע פקיעתה של ההגנה. לכן, התחשבות באופי ההגנה לו זוכה הקניין הרוחני של המיזם חייבת להיות ארוכת טווח.

פעמים רבות הדבר לא נתון לבחירה, שכן ההגנה מוענקת אוטומטית, כדוגמת זכויות יוצרים. אולם, לעתים הדבר צריך להיעשות באופן אקטיבי, כדוגמת פטנטים או סימני מסחר. לשם הבנה, נניח שחברה מסוימת שוקלת לרשום פטנט על המוצר שלה, שהוא לב ליבה של הפעילות העסקית. תכונה מהותית שיש לפטנט היא פרסומו במרשם הפטנטים כ-18 חודשים לאחר הגשת הבקשה לרשות הפטנטים. מרשם זה הוא פומבי ולציבור יש זכות עיון בו. בנוסף, בעת פקיעתו לאחר כ-20 שנה והפיכתו לנחלת הכלל (בכפוף לחריגים שבחוק) הציבור רשאי להשתמש בו. כך, מעת פרסומו של הפטנט השיטה והטכנולוגיה שבו חשופות, ובמיוחד לאחר פקיעתו, ייחודיותו של המוצר עשויה להיאבד ולצד זאת גם קהל היעד שהחברה רגילה אליו.

דוגמא טובה מהמציאות ניתן לראות בחברת קוקה קולה, אשר אחד ממאפייניה הבולטים הוא המתכון הייחודי שלה. באם קוקה קולה הייתה רושמת את המתכון כפטנט אזי שמעת פרסומו על-ידי הרשם היה נחשף המתכון לעיני המתחרים, ובעת פקיעת ההגנה אף לשימוש המתחרים ולסכן את ייחודיותה. לפיכך, בחרה קוקה קולה בהגנה על המתכון כסוד מסחרי, שלו אין תוקף המוגבל בזמן. אולם, יצוין שה״טרייד-אוף״ בבחירת הגנה זו  היא שההגנה תלויה בעיקר ביכולת החברה לשמור על אותה סודיות, ובכך טמון סיכון. דוגמאות אלו מבהירות כיצד לסוגי הקניין הרוחני השונים יש יתרונות וחסרונות שלהם השפעה עסקית חזקה.

נסכם ונאמר, כי קיימים סוגים שונים של קניין רוחני, אשר הבנת ההבדלים ביניהם חשובה. הבדלים אלו מתבטאים בעיקרם במהות ההגנות המוענקות לכל סוג וכן משך ההגנה. ישנן זכויות המוענקות באופן מידי מעצם ביטויה של יצירה, לעומת אחרות המצריכות פעולות מצד היוצר על-מנת לקבל תוקף. ההיגיון הכלכלי המרכזי מאחורי הגנת הקניין הרוחני ומגבלות הזמן הטמונות בה, הוא איזון בין האינטרסים של היוצרים והציבור. על ידי הענקת זכויות לזמן מוגבל, יוצרים מסוגלים להפיק תמורה מעבודתם בין אם משימושם הבלעדי או מהתרת השימוש לאחרים. מנגד, בסיום תקופת הבלעדיות כלל הציבור רשאי לגשת ולהשתמש בידע ובמידע הכלולים ביצירה. כך, מושגים התפתחות המשק ועידוד היצירה תוך מניעת מונופוליזם ועיוותי שוק.